Hello

התחלה

​

נכנסתי לתהליך ההבראה הפיננסי שלי (ככה אני קוראת לו) מתוך הבנה שאני פחות או יותר בקיאה במספרים, אני יודעת כמה נכנס וכמה יוצא, שיוקר המחיה והעובדה שנכנסת רק משכורת אחת (משכורת יפה, אבל אחת למשפחה שלמה) הם אלו שמכבידים על התקציב החודשי, וכן, גם הרצון שלי לחיות בזמן שאני עובדת כל כך קשה. 

במסגרת התהליך, נרשמתי לרייזאפ, לאחר שעברתי את החשש (המובן) לספק סיסמאות של הבנק ופרטי כרטיס אשראי – תהליך בפני עצמו שלקח זמן, אני מודה. רק קריאה מרובה והמלצות אותנטיות שכנעו אותי שזה בטוח. אולי יותר בטוח מחשבון הApple שממנו אני מורידה אפליקציות בתשלום ומחובר גם הוא לאותן נתונים.

החלק של "מי שטורח בשבת" הוא אכן, לספק את כל הפרטים המזהים והסיסמאות, אבל חשוב מזה, לאחר מכן המערכת מספקת "מראה" של מצב החשבון ואותה יש לדייק בפעם הראשונה על מנת שמה שרואים אכן ישקף נאמנה את המצב האמיתי. אז עדכנתי הכנסות והוצאות שונות שהמערכת לא זיהתה לפי שם המוטב, או האם הן חד פעמיות או חוזרות כל חודש.

ואז מגיע הרגע שבו צריך לנשום עמוק: ולהביט במראה! המצב לא כמו שחשבתי. 

אמנם אנחנו בתחילת החודש (מי לא מתזמן את ההורדות בדיוק למועד של יומיים אחרי המשכורת ?!) אבל התזרים פתאום מתריע שיישארו לי רק 200 שקלים בעו"ש בסוף החודש! איזה לחץ! 

אחרי שנשמתי קצת, ומפלס הלחץ ירד, ניסיתי להבין מתי בפעם האחרונה, ידעתי כבר ב10 לחודש, עם כמה פלוס (לרוב מינוס) אסיים את החודש? ואיך זה קרה שפתאום אני יודעת?

במקום להירתע מהנתונים (ולסגור מיידית כמו שאני סוגרת את הסמס של הבנק שמתריע לי אחת לשבוע כל מצב החשבון) התחלתי להתעמק בהם, לסווג  לתתי קטגוריות, בנסיון להבין: לאן ייעלם הכסף בחודש שרק עכשיו התחיל מבחינתי.

אמנם עוד ארוכה הדרך להבין לאן ומה עושים עם זה, אבל זו התחלה!

***************************************************************

2 במאי
 

כסף ואני 
אני לא אוהבת לדבר על כסף. 
הנה אמרתי את זה. 

אולי זה קשור להרגשה הכללית שלי שיכלתי להתנהל באופן מחושב יותר וטוב יותר עם כסף כל השנים. כל שיחה על כסף, הוצאות והכנסות גורמת לי כיווץ קטן בבטן. מן שוט של ביקורת עצמית שמצליף בי.

כשעוברים לדבר על חסכונות –אני בכלל נאלמת דום.
ואם התקדמנו לשיחה על השקעות, קופות גמל, נכסים פיננסיים – אני מרגישה שאני לא שייכת לדיון. 
 

התחושה הבסיסית שלי היא שאני וכסף זה מוד הישרדות תמידי. 
 

הגיונית, אני מבינה את הכללים הבסיסיים: יותר הכנסות, פחות הוצאות. ורצוי שיהיה גם "כסף בצד ליום שחור" כמו שאמרה סבתא שלי. אישה שהתאלמנה בגיל מאד צעיר עם תינוק בן חודשים ספורים, עבדה קשה כל חייה, גידלה ילד לבדה, רכשה בית, טיילה במקומות אקזוטיים כמו תאילנד וסין לפני שזה הפך להיות הסטנדרט לטיול 'אחרי צבא' של כולם. איך היא עשתה את זה לעזאזל?

חזרה אלי, לא יודעת איך עושים ניהול עצמי כלכלי באופן רגשי. 
טבלאות אקסל (מכל הסוגים שיש), עמותת פעמונים, עצות מחברים... ניסיתי הכל. זה כמו דיאטה. זה מחזיק מעמד לתקופה וזהו. לא מצליחה להתמיד במשמעת כלכלית. 
הדבר הבא שקורה במערכת היחסים הארוכה הזו שלי עם כסף, הוא הרצון לנתק מגע כשדברים לא הולכים כמצופה. ואז האקסלים והסמס מהבנק נשארים מיותמים. למה לי לפתוח את הבוקר למראה המספר האדום הזה שמעיד ששוב נכשלתי? מי רוצה להרגיש שהוא נכשל שוב ושוב? הרי אני כל כך מצליחה בדברים אחרים בחיים. 

התחברתי לקבוצה (המדהימה) הזו לפני חודשים מתוך מטרה להיות ציפור על הקיר, לחסות בצל האנונימיות המבורכת של האינטרנט, ללמוד מאחרים, לספוג, לשמוע אולי שיש עוד כמוני, לשמוע שיש אפשרות לעשות דברים אחרת. על אמת. 

כמו לטבול רגליים בבריכה קרירה, התחלתי לקרוא יותר, ואפילו לשתף בדילמות שלי, בעיקר סביב החינוך הכלכלי שאני מספקת לילדיי. חשוב לי להנחיל להם מערכת יחסים הרבה יותר מאוזנת ושקולה עם כסף. חשוב לי להעניק להם ידע ופתיחה טובה לחיים לפחות בכלים להתמודדות עם אתגרי החיים.

לאור כל מה שכתבתי מאד מפתיע שאני התנדבתי להתנסות בשירות פיננסי של רייזאפ, לכתוב על זה, ולתת לכולם.ן לקרוא!

מבחינתי זה כמו לקרוע את הפלסטר ולקפוץ למים העמוקים בבריכה: לקבל כל מספר ימים שיקוף של חשבון הבנק שלי, להידרש להיות מעורבת באופן אקטיבי, לקבל החלטות על סוגי הוצאות, לדעת מראש איך יסתיים החודש שלי (מפח נפש בחודש הראשון – ברור. אבל זה מתחיל להשתפר...) אני עדיין לא שם, אבל אני מרגישה שהחזרתי לעצמי את השליטה. ואני אמשיך עד שארגיש שהכסף שלי לא מנהל אותי אלא להיפך. 

מי יודע, אולי יום אחד אוכל לנהל איתכן שיחה על אפיקי חסכון.

להתחברות לשירות של רייזאפ עם ההטבה - לחצו כאן

​