למה הסכם ממון לא חייב להרוג את הרומנטיקה

שש סיבות ושלוש קלישאות, שמסבירות למה צריך לדבר על כסף לפני שמתחתנים:

אין דבר קטלני יותר להתרגשות של ההכנות לחתונה - כי מתחתנים רק פעם אחת (קלישאה מס' 1) - משיחה על ההיבטים הפרקטיים של החיים ביום שאחרי. וזה מובן, חתונה זה אירוע מאוד אמוציונלי ושיחה על עימותים אפשריים וחלוקת רכוש עתידית, עלולה לעורר הגנות וחרדות, שלא לומר ריבים משפחתיים, שעלולים להביא לפיצוץ וביטול האירוע.

אבל ניסיון החיים והסטטיסטיקה הקרה מלמדים, שאחוז המתגרשים בישראל ובעולם המערבי נמצא בעליה עקבית. מסמך עבודה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שבודק מה הסיכוי של נישואים להסתיים בגירושים* מציג טענה לפיה 26% מהזוגות המתחתנים בישראל עתידים להתגרש. ובמספרים מוחלטים זה אומר, שאחד מכל ארבעה זוגות עתיד להתגרש.

אז רגע לפני שאתם מוציאים עשרות אלפי שקלים על שמלה וקייטרינג (או חותמים על הצ'ק לחתונה של הילדים) לפניכם שש סיבות למה הסכם ממון לפני הנישואים עשוי להציל אתכם, כשהרומנטיקה תתעופף מהחלון:

1. כי זה נהיה יותר מקובל: עורכת הדין ליהיא כהן דמבינסקי, מומחית בדיני משפחה שייעצה בהכנת פוסט זה, מעידה על עלייה במספר הזוגות המבקשים לעשות הסכמי ממון. מגמה דומה נמצאה גם בסקר, שנערך בארצות הברית. שם 62% מעורכי הדין לענייני משפחה, שהשתתפו בסקר העידו על גידול שחל בשנים האחרונות במספר הזוגות, שעורכים הסכמי ממון.

2. כי יותר זוגות מגיעים עם רכוש לחתונה: כאשר בני הזוג מגיעים עם פחות או יותר אותו רכוש לנישואים אין צורך בהסכם ממון. הבעיה מתחילה, כאשר אחד מבני הזוג מביא עמו יותר נכסים. וזה לא חייב להיות בנוסח הסטראוטיפ המוכר מסרטים אמריקאים לפיו אחד הצדדים מיליונר והשני נחשד כרודף בצע. החיים הרבה פחות זוהרים. בדרך כלל מדובר בדירה, שמביא עמו אחד הצדדים ובשנים האחרונות עם עליית גיל הנישואים אצל דור ה-Y ודור המלניומים – זוגות רבים מגיעים לחופה אחרי שצברו רכוש, הקימו עסקים, קיבלו אופציות וכיו"ב ולכן סוגיית ההסדרה נהיית יותר רלוונטית. לכאורה חלוקת הרכוש מוסדרת בחוק יחסי ממון, לפיו נכסים שהגיעו לפני הנישואים או שהתקבלו במתנה ובירושה, יחזרו במקרה של גירושים לצד שהיו שייכים לו במקור. אבל כהן דמבינסקי, מציעה לא להסתמך על הוראות החוק בלבד, לדבריה המגמה הרווחת בבתי המשפט לענייני משפחה היא של הרחבת השיתוף בין בני זוג גם לגבי נכסים, שהחוק קובע כי אינם משותפים ובפרט לגבי דירת מגורים.

3. כי זה רגע של חסד: חתונה זה היום הכי מאושר בחיים (קלישאה מס' 2). בשלב זה בו בני הזוג מאוהבים הם נוטים להיות יותר נדיבים ורגישים ולהסכים על תנאים, שזוגות מתגרשים יוצאים למלחמה בגינם. וזה המקום להדגיש, שחשוב לא להפוך את ההסכם עצמו למלחמה (שעלולה לגרום לפרוד עוד לפני שהיה איחוד). מומלץ לעשות את ההסכם אצל עורך דין המתמחה בתחום ורצוי אצל עורך דין שהוא גם מגשר, שידע לעזור לכם לעבור את התהליך הלא פשוט והטעון הזה בשלום.

4. כי החיים מסובכים ואם חס וחלילה תתגרשו הם יהיו עוד יותר מסובכים: גם אם לפי החוק דירה, שהייתה שלכם לפני הנישואים תחזור אליכם במקרה של גירושים - מה קורה במצב בו מכרתם את הדירה לטובת קניית דירה גדולה יותר, שנרשמה על שם שני הצדדים או שהשקעתם כסף מחשבון משותף בשיפוץ הדירה? רוצים עוד דוגמה – מה קורה כשיש לכם קניין רוחני, שהופך לתרנגולת שמטילה ביצי זהב או כשאתם מחזיקים באופציות או במוניטין? את כל הדברים האלה אפשר להסדיר מראש בהסכם, שיכול דרך אגב להיות גמיש ומתפתח ככל שהשנים עוברות ונולדים ילדים. ההסכם יכול לעסוק גם בנושאים, שאינם קשורים לחלוקת רכוש כמו: מנגנון הודעת פירוד, שיגדיר את מועד הפסקת השיתוף הכלכלי ואת התנהלות הפרוד (מתי ומי יעזוב את הבית).

5. כי חלוקת התפקידים בתא המשפחתי כבר לא עובדת על אוטומט: נשים הן עדיין אלה, שנוטות לעשות ויתורים ולצאת ממסלול הקריירה לטובת מעורבות גדולה יותר בגידול הילדים. זו נקודה, שפעמים רבות משחקת לרעתן במקרה של גירושים, כאשר הן יוצאות מהקשר עם תלוש משכורת רזה בהרבה מזה של בן הזוג. הסכם ממון יכול לקבוע מנגנון שיפוי הוגן, שישקלל את המאמץ המשותף שבני הזוג השקיעו בבניית התא המשפחתי.

6. כי ככה תדעו ממי אתם מתגרשים: מכירים את המשפט – שצריך לדעת עם מי להתחתן בשביל לדעת ממי להתגרש? (קלישאה מס' 3). במקרה הזה זה נכון – אחרי, שעשיתם את ההסכם אתם יכולים להיות רגועים - אם המציאות תכה לכם בפנים, לפחות חלק מהעניינים כבר יהיו מוסדרים

ועוד שתי נקודות לסיום:

1. את ההסכם יש לאשר בפני נוטריון או בפני בית משפט, לוודא שהוא נעשה ברצון חופשי, שמשמעויותיו הובנו ושאינו מקפח אף אחד מהצדדים.

2. אם אתם הורים לילדים ורוצים לתת להם כמתנה לחתונה סכום כסף נכבד, שחסכתם במיוחד לשם כך, אתם יכולים לתת אותו בצורה של הלוואה, שאחד מתנאיה הוא שבמקרה של גירושים הכסף חוזר אליכם. ​ כתבה: יעל וינר *כותב המאמר שלמה נהיר